המתכון לנחיתה רכה וקפיצית בדרך לריצה הטבעית

יואב טלר ריצה טבעית Leave a Comment

אני רץ עם קבוצת המתאמנים שלי על שבילי האספלט של פארק הירקון, ואני מניח את היד על הגב של אחד מהם כדי לחוש מה קורה אצלו בגוף. אני מרגיש אצלו זעזוע שמגיע לעמוד השדרה בכל צעד, בכל נחיתה. היום אני אספר לכם מה עושים כדי להפחית את הזעזוע, להימנע מפציעות ולהפוך את הריצה שלכם לרכה יותר, זורמת וקפיצית.

זעזוע = אימפקט: מה קורה לנו שם?

הזעזוע הזה שמרגישים בגב התחתון הוא הקפיץ הפנימי שלא עובד עדיין כמו שצריך:

  1. כל מערך היציבות והצמיחה הפנימי של הגוף קורס למטה בכל צעד וצעד,
  2. מקומות חלשים בגוף סופגים זעזוע,
  3. אחרי הירידה, שרירי הרגליים עובדים קשה מדי כדי להקפיץ אותנו חזרה למעלה,
  4. וחוזר חלילה.

במשפט אחד: נופלים למטה, חוטפים זעזוע, דוחפים למעלה.

ומה אנחנו שואפים שיקרה?

אנחנו לא רוצים ירידה ועלייה דרמטיות כל כך בריצה. אנחנו שואפים שפלג הגוף העליון, ישאר ״על הגובה״ ולא ירד למטה כל כך עמוק. קוראים לזה יציבות: היכולת של הראש ועמוד השדרה לצוף כלפי מעלה במהלך תנועה מבלי להיות מופרע ומושפע כל כך ממה שהגפיים עושות. זה מה שמייחד את שיטת אלכסנדר, וזה מה שקורה במעבר לריצה הטבעית.

המתכון הבסיסי לנחיתה רכה וקפיצית

  1. הכניסו מודעות למה שקורה לפני הנחיתה

    השלב שבו כפות הרגליים מאחורי הגוף. היכולת להכניס מודעות לשלב הזה מתקנת נחיתות במקומות הלא נכונים. יש תיקונים נוספים חוץ מנחיתה בקדמת הגוף, והמודעות הזו מאפשרת לעשות אותם.

  2. הנחיתה צריכה להיות מתחת לגוף ולא בקדמת הגוף.

    אנחנו רגילים להשליך את כפות הרגליים שלנו לפנים כאילו היו משקולות או חכה, ומכאן הכל מתקלקל: הנחיתה נופלת על העקב, נוצר זעזוע גדול, ואז אנחנו צריכים למשוך את הרגל אחורה וליצור המון מתח בשרירים ובמפרקים.

  3. רככו את הנחיתה שלכם.

    הכניסו מודעות ורכות למפגש שלכם עם הקרקע: זהו הרגע הקריטי בריצה, אתם צריכים להיפתח לרגע הזה ולגלות מה קורה בתוכו בשבריר השנייה הקריטי.

  4. נחיתה לשם צמיחה.

    כשגיליתם את רגע הנחיתה, תוכלו לנצל אותו, לנצל את הקרקע ולצמוח לכל אורך הגוף שלכם.

כל הדבר הזה קורה בזמן שאני מניח יד על הגב שלו, ונותן לו x-ray כזה: הוא מרגיש את הזעזוע, וברגע שהוא הצליח להתחבר לנחיתה, אני נותן לו כיוון – מונח מתחום שיטת אלכסנדר – מכוון את הגוף שלו כלפי מעלה, מסביר מה אני עושה, והידע נרשם אצלו בגוף.

אנחנו עובדים על תזמון של נחיתה לשם צמיחה שוב ושוב ושוב בכל צעד. התחושה אצל המתאמנים היא שהם רצים ״קומה אחת למעלה״ כי הם מרימים את עצמם, והכל רך וזורם יותר. היציבות היא רצף, צעד אחר צעד של תגובה נכונה ברגע הנכון.

איזה הבדל עושות הנעליים?

מישהו שרץ יחף על אספלט ישלם מחיר הרבה יותר גבוה אם הוא עושה את הטעויות שאני מתאר כאן למעלה, ושלא תחשבו שלרוץ יחף ו״לנחות על החצי הקדמי של הרגל״ פותר את כל הבעיות, כמו שחושבים הרבה אנשים בעולם הריצה. זה לא. צריך להשלים את התמונה עם שאר חלקי הגוף ואין פה אינסטנט.

אנשים שרצים יחפים או בנעליים מינימליסטיות לא יכולים להיכנס למינוס על הקרקע… הם צריכים לעבוד על הסגנון שלהם כפליים, כי הם לקחו על עצמם את האחריות של שיכוך הזעזוע באופן טבעי. הם חייבים להגיב מהר יותר לקרקע ולצמוח, ויש להם גם יתרון גדול – הם מרגישים היטב את הקרקע בכפות הרגליים ובכל הגוף.

מי שרץ עם נעלי ספורט בולמות זעזועים יש לו מסגרת אשראי, והוא מרוויח הרבה יותר זמן גם בזמן הנחיתה עצמה, וגם לאורך הזמן – כי הנעליים בולמות בשבילו זעזועים, וזה בעצם מה שמאפשר לכל כך הרבה אנשים לרוץ באופן מודרני ולא טבעי, עם כל הזעזוע והכבדות הכרוכים בכך. זה המודל העסקי של חברות הנעליים המשככות…

אפשר לרוץ טבעי גם עם נעליים משככות זעזועים, אבל יש להם חיסרון אחד ברור – פחות מרגישים איתם את הקרקע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.