ישיבה ממושכת במשרד הייטק טיפוסי – איך עושים את זה נכון, חכם ובלי כאבים?

יואב טלר ישיבה מול מחשב Leave a Comment

שרון עובדת בחברת הייטק, סובלת מכאבים בכל הצד הימני של הגוף. היא יושבת 8-10 שעות כל יום, וזה תמיד גורם משמעותי אצל אנשים שסובלים מכאבים כרוניים. אם הם מסכימים להתחבר לגוף ולשפר את אופן הישיבה שלהם בעבודה, יחד עם ארגון מחדש של הסביבה המשרדית – הם יכולים להגיע לשיפור מדהים במצב שלהם בכוחות עצמם, ויש בזה סיפוק אדיר.

אז היום אני אראה לכם מה הייתי עושה עם המשרד של שרון, ואני אתבל את זה בכמה עקרונות יסודיים של שימוש חכם ונכון בגוף – בתוך סביבה משרדית ספציפית כזו, שמתחלקת בין מסך ו"קבלת קהל".

הנה המשרד של שרון:

מה הדבר הראשון שקופץ לעין? עומס. הרבה מאוד חפצים ומעט מאוד משטח עבודה נקי. שולחן בצורת ר. למה היא עובדת על שולחן כזה?

ברור שהגדרת התפקיד שלה קשורה לשירות של אנשים ולא רק מסכים.  מתכנתים לא מקבלים שולחן כזה, ובדרך כלל הם יושבים מול הקיר, או החלון במקרה הטוב (הייתי כזה פעם מזמן).

העבודה של אנשים עם שולחנות כאלה מתחלקת לשלושה חלקים:

  • ישיבה מול המסך – לבד.
  • ישיבה מול אנשים – עם גיחות למסך.
  • עבודת ניירת (די נדיר בימינו).

אם המשרד שלכם דומה לזה – מה הכי חשוב לכם לבדוק?

חלק מהאנשים יחלקו את הזמן שלהם באופן יחסית שווה בין עבודה מול אנשים ומחשב ועבודה מול מחשב בלבד. ניירת כאמור – הולכת ונכחדת. לכל אחד משלושת המצבים יש דרך אופטימלית לעשות אותו, ובכל המקרים זה קריטי לסדר את עמדת העבודה באופן שיפרגן לאופי העבודה ולא יחבל בה. ותכף נראה כמה חבלות במשרד של שרון.

הכי חשוב: אם השולחן שלכם פונה לקהל אתם חייבים לעצור שנייה ולשאול את עצמכם מה אתם עושים הכי הרבה. אם 90% מהזמן אתם לבד מול המחשב, אתם צריכים לשבת מולו בלי להסתבך. אבל אם העבודה שלכם כרוכה בהרבה תקשורת עם אנשים אמיתיים, אתם צריכים עמדה מפוצלת, כמו זו שבתמונה.

אם יש לכם בעיה גופנית – מה סדר העדיפויות הרצוי?

אם אתם רוצים לרכוש שליטה מחודשת על הגוף, פתרון שורשי לבעיה, סדר העדיפויות שאני ממליץ עליו הוא כזה:

  1. ללמוד את היסודות של הגוף על נקי. בלי משרד מסביב.
  2. לגשת למשרד וליישם את היסודות.
  3. להתאים את הסביבה המשרדית אליכם. 

לפני שנמשיך – אני רוצה לשלוח לכם משהו ממוקד וחשוב: 

המשך הפוסט:

מניעת בעיות וריפוי: להתחבר למנגנון ההתראה של הגוף

בתוך הגוף שלנו יש מנגנון התראה למצבים לא טובים. לטובה ולרעה, זהו מנגנון מסתגל. כלומר, אם יש לכם הרגלי ישיבה ממש גרועים, אתם תתרגלו אליהם ולא תקבלו התראות עד שמשהו חמור קורה ואין ברירה, חייבים להתריע. כאב גב. צוואר. מפרקים. תמרור עצור.

אם אתם מאמצים לעצמכם גישה תקשורתית יותר עם הגוף, צומחת ומתפתחת, אתם לומדים איך להפעיל את הגוף בזמן ישיבה (כן, להפעיל בזמן ישיבה). אתם תוכלו למנוע הרבה בעיות ולמצוא את המרווחים הפנימיים הטבעיים שלכם. בתוך עמוד השדרה, בחלל הבטן והחזה, במפרקים.

איש דחוס: אין אצלו מרווחים…
מצד ימין: צילום רנטגן דמיוני של האיש למעלה. משמאל: מה היה קורה אם הוא מפעיל את הגוף שלו בזמן ישיבה.

חיבור מחודש לגוף יוצר הקשבה. התראות חדשות מתקבלות: מה שהיה אתמול – כבר לא נוח היום. הגוף מתרגל לטוב, ולדחוס אותו כבר לא מקובל. 

בקטע של ההתאמה הארגונומית יש תקופה של ניסוי ותעייה, מה הכי מתאים לכם. אני מקצר לכם את הדרך ונותן לכם היום עקרונות ארגונומיים אופטימליים לגוף האופטימלי.

ישיבה מפוצלת בין המסך לקהל: איך עושים את זה?

כששרון יושבת מול המחשב במיקומו הנוכחי – זה לא טוב:

מרחב העבודה לא צריך לאיים על הגוף

הבטן והחזה שלה מקבלים את המסר שאין להם מרחב להתקרב למחשב. כי הזווית של השולחן נמצאת שם, וזה יוצר כיווץ אוטומטי בגוף שלה, גם אם היא לא מרגישה אותו (מערכת ההתראה לא עובדת…). היא פיצתה על המגבלה הזו עם הגוף שלה – ושילמה מחיר: הצד הימני בגוף שלה כואב. 

תנו למרחב שמסביבכם להיות פנוי. על השולחן, מסביב לגוף ומתחת לשולחן.

לסלק חפצים מיותרים מהמרחב הגופני

אין מרחב מסביב לעכבר: להעיף משם את המדפסת…

שימו לב עד כמה המדפסת והטלפון מאחוריה תופסים מקום במרחב שלה. כמה היא משתמשת בהם? הם מפריעים. העכבר תקוע במקומו בגלל שהמדפסת נמצאת שם – לזה בדיוק אני מתכוון. אין מסביב לעכבר ספייס. הגוף משלם את המחיר ואנחנו לא מרגישים את זה.

שימו לב לפלסטיקים והחפצים בצד השני של השולחן – הם לא משאירים לה שום עומק על השולחן, ואם יושב מולה מישהו, היא ממש צריכה להשתחל בין ערימות הפלסטיק מחוסרי הניירת לבקבוק המים והמחשב. הגוף הוא גמיש ומסתגל גם להיעדר מקום כמו בתמונה.

מסביב למחשב אין מקום. שרון מניחה את החפצים שלה במעט המקום שנשאר. אין לה אפשרויות בחירה.

אם אנחנו חלשים, אנחנו נהיה תמונת המראה של הסביבה שלנו. אם אנחנו חזקים, הסביבה תהיה תמונת המראה שלנו. שרון יכולה לעצב את הסביבה שלה כמו שצריך רק אם יש בתוכה זהות פנימית ברורה של מה שהגוף צריך.

איך הייתי מסדר את העמדה של שרון?

הייתי מחליף את השולחן שלה לשולחן מלבני רגיל, אבל עמוק יותר ב-20 ס"מ. אופציה נוספת – שולחן עמוק יותר בצורת "ר" כמו שלה אבל עם פינה מעוגלת מבפנים. עומק השולחן הוא קריטי במקרה שלה. זה יתן לה עוד הרבה ספייס.

מוצא מקום אחר למדפסת ולטלפון. מדפסת קטנה יותר. פיתרון מידוף למדפסת ולטלפון שיגרום לפינוי המרחב מסביבה. מוצא פתרונות קטנים יותר לניירת – אם בכלל צריך כאלו.

אבל הכי חשוב:

איך לעבוד עם הגוף בעמדה מפוצלת?

הנה שורש הבעיה של שרון, ואיך פותרים אותה. בעמדה מפוצלת בין המסך לאדם שממול יש פוטנציאל גדול יותר להיווצרות בעיות, במיוחד במקומות שאוהבים להתעוות כמו לדוגמא האזור הצווארי.

זה מה שאתם צריכים לדעת אם אתם עובדים בעמדה כזו:

תכירו טוב את הציר שסביבו אתם מסתובבים:

הציר מתחיל בקרקע, דרך עצמות הישיבה, האגן, עמוד השדרה והראש. חשוב לדעת לשלוט בו ולדעת להניע אותו בשלמותו. מה שאני אוהב בעבודה הזו, הוא שהיציבות והאחדות של כל המבנה הזה באות יחד עם המרווחים שנוצרים בין החוליות ובתוך המפרקים. במילים אחרות, הצמיחה של הגוף למעלה מחברת ומייצבת את הכל יחד.

אל תהיו חצי פה חצי שם:

אם אין שום נוכחות בגוף, הוא כבד ומחולק, ואז חצי הולך למסך וחצי למקום אחר. הגוף נסחט כמו סמרטוט, בדיוק בחוליה החלשה. כשיש נוכחות בגוף, הציר מאוחד ומחובר, ואין נקודות שבר. 
תהיו מול מה שאתם עושים. מול המחשב. מול האדם. אם אתם צריכים להיות גם וגם, לימדו להסתובב כמו שצריך – הסעיף הבא:

לסובב מה שצריך כמו שצריך:

אנחנו לא רובוטים. לימדו להשתמש במפרק הצוואר-ראש ומפרקי הירך – הם אלו שמאפשרים לנו להסתובב כשצריך. הסיבוב מתבצע מתוך צמיחה שפותחת את המקום במפרקים ומאפשרת להם לנוע. כשאין צמיחה והציר מפורק, הסיבוב יכול להתבצע במקומות הלא נכונים – והגוף נשחק.

לסיכום העניין

יש עוד הרבה דברים שאני יכול להגיד לשרון, אם אפגוש אותה ואראה אותה יושבת על הכסא. המיקוד היום היה סביבת עבודה מורכבת, והדברים הכי חשובים שצריך לדעת וליישם לגביה כדי להביא את עצמכם למקום טוב יותר. 

המלצות להמשך:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.