כף ידי הימנית, חלק ב': עכבר מנומר ונפלאות הדינמיקה

יואב טלר ישיבה מול מחשב 7 Comments

לפני כמה שבועות התקשרה אלי א', הארכיטקטית החביבה על כולנו, והתאוננה באוזניי שהעכבר שלה דפוק. וכואבת לה האגודל. כידוע לכם, אנשי עיצוב בימינו יושבים ה-מון מול המחשב. בליווי תוכנות מצ'וכללות הם מציירים, משרטטים, מאיירים, לוחצים, מגדילים, מקטינים והכל עם העכבר. מדי פעם גם משתמשים במקלדת. העבודה שלהם לרוב מלווה בבהייה ממושכת והתקרבות למסך בשביל לראות את הפיקסל או הקו הסורר – וכל אלו גורמים לפאזל הרגלי אחד שלם שחלקיו מופיעים במערכת הראייה, בצוואר, בזרועות, בשכמות בגב ובכל השאר גם. כל האיברים הנ"ל מגיבים יחד למשימה שנמצאת על המסך. והפעם בתוכניתנו – הזרוע של העכבר. ימנית או שמאלית. ובמיוחד כף היד.

עכבר ארגונומי?

העכבר הדפוק של א' היה עכבר רגיל למראה, והוא נמצא בכל בית, מחובר למחשב הממוצע. מפאת רגילותו, אמרה א' לעצמה – אני עכשיו מקצוענית – אז כנראה אני צריכה עכבר מקצועני. הלכה לחנות. קנתה עכבר מנומר, מכופתר, חטוב באופן בולט ומלווה בכמה משקולות קטנות וחמודות. 300 ש"ח. אה, וגם התהדר בתואר המבטיח 'ארגונומי'. חזרה לביתה שמחה וטובת לב, הוציאה אותו מהקופסא ופצחה בעבודה. את הישן העיפה מהבית בבושת פנים.

עכבר "לחיצת יד" אנכי
מהפכני = יקר.
העכבר המנומר של א'
מנומר.

במקביל למסע הרכש של א', ערכתי מחקר קצר ברשת העולמית אשר הוביל אותי למסקנה כי עכברים מנומרים מהסוג הנ"ל, יחד עם רובם המוחץ של העכברים בשוק המקומי, הם בתכל'ס מאותו סוג וצורה – זו שכולנו מכירים. ההבדלים ביניהם מבחינה ארגנומית-שימושית לא ניראו לי משמעותיים ולעומתם ניכרו הבדלים בדאווין הויזואלי, בדאווין הטכנולוגי וכמובן – במחיר. בקיצור – לא מהותי ליד הדואבת של א'. לעומתם, ובמחיר די גבוה של 695 ש"ח, ניצב עכבר "לחיצת היד" האנכי, שמשנה את כללי המשחק – ויש הגורסים שבאופן מהפכני. על פניו, נראה שהשימוש בו חוסך הישארות במצב של סיבוב האמה, אבל אני לא ממהר לקפוץ למסקנות, במיוחד לאור חוסר הזמינות הפיננסית של חתיכת הפלסטיק הנ"ל. ויש כמובן עוד כמה סוגים – לא נכנס לזה כרגע.

[עדכון 8.8.2010: יש עכבר לחיצת יד זול יותר! מצאתי אותו במקרה אצל גיל ודלית בן טובים, מומחים לארגונומיה, אשר מוכרים אותו ב-408 ש"ח בחנות שלהם – ergoshop.]

אז כמה ימים של ישיבה ועבודה אינטנסיבית מול תוכנת הדאטה-קאד עם עכבר הספורט החדש הובילו את א' לתוצאות הבאות:

– האגודל עדיין כואבת
– גם הזרת כואבת עכשיו
– והכאבים התפשטו לכל האמה.

לא טוב. אז עשיתי ביקור בית.

הממצאים: איך א' מכאיבה לעצמה – עם או בלי עכבר מנומר

מה ראינו? כמה הרגלים שניתנים לשיפור, עם כל עכבר שהוא. נחלק אותם ל-(א) ההרגל ו-(ב) איך אפשר אחרת.

(א) הרגל מספר 1: The Down

הניחה את העכבר על ידי כאילו היה משטח עבודה
משטח עבודה אנושי

The Down: ההפך מ-Up ומה שמחבר את כל הפאזל שדיברתי עליו קודם. זהו החלק הדינמי יותר של התופעה: לקחתי את העכבר בידי ועשינו סימולציה של היד שלי כמשטח. יכולתי לחוש ביד שלי את הלחץ שא' מפעילה על העכבר כלפי מטה. לחץ כזה הוא תופעה מוכרת בזמן שימוש יומיומי במכשירים, בה אנו מטילים את כובד משקלינו בלי להרגיש על איזו חתיכת פלסטיק מסכנה, סכין, מזלג, מקלדת, עט, שולחן, הגה או כל חפץ אחר שאנו משתמשים בו בכפות ידינו. לחץ נוצר בכל הגוף כלפי האוביקט בו אני משתמשים ובדרך כלל גם נפילה הצידה, מעין קריסה סיבובית ימינה או שמאלה. בשיעור, אני מעיר את תשומת הלב שלכם להרגיש בלחץ הזה.

קצת אנושיות: זה קורה לכולנו, הרבה. אם אתם חושבים שאני לא מוצא את עצמי באותו מצב כמה פעמים ביום – אתם טועים. כולנו, חוץ אולי מיוסיין בולט, רגילים לחיות ככה, החל מגיל שנתיים פלוס מינוס. השוס נמצא ביכולת לעורר את ההפך:

(ב) איך אפשר אחרת?

כמו שהנפילה למטה מחברת את הפאזל האנושי שלנו בכיוון אחד, ככה ההתרוממות למעלה מחברת אותו בכיוון ההפוך.

אז יש לנו זוג כיוונים ניגודיים אחד: למעלה – למטה.
וזוג הכיוונים הניגודיים השני הוא: לפנים – לאחור.
מה עושים איתם? פותחים מרחקים ביניהם. או במילים אחרות, ביניכם לבין העכבר. על מה אני מדבר לעזאזל, אתם שואלים.

שני הזוגות של הכיוונים הניגודיים עובדים יחד. לאחר שהנחתי את העכבר ביד שלי יכולתי להבחין במגמת הכבדות ואמרתי לא' שהיא לא צריכה אותה. ואז היא הצליחה:

להפסיק "ליפול" לתוך העכבר ולשנות את הכיוון מכבדות-כלפי-מטה, להתרוממות-כלפי-מעלה של כל אזור הגו: בטן-גב-בית-חזה וגם הראש. העכבר נשאר במקומו (למטה), אבל הגוף כבר לא נופל עליו: מפרק כף היד כבר לא סובל מכל הלחץ, הוא כבר לא נקודת המשען על משטח העבודה שלנו. במקום להישען על המשטח, על העכבר ועל המפרק המסכן שלנו, אנחנו צריכים להישען על הבסיס האמיתי לכוח שלנו: הגב שלנו. מתי אנחנו נשענים על הגב שלנו? כשהוא לא קורס ופועלת בתוכו דינמיקה של התרוממות פנימית, מעין זרימה כלפי מעלה מלווה בהתרחבות ונשימה. זוהי המטרה הראשית של כל הסיפור הזה: להעביר תפקודים למקומם הנכון ולבנות קואורדינציה טובה יותר. יד עושה תפקיד של יד וגב עושה תפקיד של גב. והכל ביחד.

באופן סימולטני עם השינוי הנ"ל, הצליחה א' לא לשקוע קדימה לכיוון המסך, השולחן והעכבר, ובמקום זה – שלחה את היד שלה רחוק יותר לפנים, וגם את המבט לכיוון המסך. יש לכולנו גפיים מספיק ארוכות בשביל לשלוח אותן לעבר העכבר או מה שלא יהיה – עדיף לשלוח את הידיים קדימה ולא את הגב. גב באנגלית = Back, כידוע לכם. הפירוש המילולי הנוסף של Back הוא "מאחור". קפיש? וכנ"ל לגבי העיניים: הן יכולות לראות מה קורה על גבי המסך של הלפטופ גם אם לא נתקרב אליו כל כך. תנסו לבד.

מפרק כף היד יכול להיות מוקד לעומס בזמן שימוש במשטח עכבר-לפטופ
תמונה א': פקק תנועה.

עם משטח העיכבור של הלפטופ אפשר לראות את העניין בצורה ברורה:
שימו לב. בתמונה א' ניתן לראות את חדווה, הבולדוגית שלי, וגם – כיצד העומס מתרכז בעיקר במפרק כף היד ואיך משקולת המתח הזו יוצרת מין פקק תנועה במפרק כף היד. עקב המצב, כף היד עצמה מקבלת אנרגיה מינימלית להמשך הפעילות. בתמונה ב', שיחררתי את הפקק במפרק ונתתי לתנועה לזרום עד לקצות האצבעות. אבל יש תנאי לעניין. ברגע שאני לא נשען יותר על המפרק שלי, משהו אחר צריך לעשות את העבודה. פה נכנסת היציבות מהגב. וידאו בהמשך.

כשאין פקק במפרק כף היד - התנועה זורמת.
תמונה ב': התנועה זורמת

ההרגל הנ"ל הוא באמת האמא והאבא של כולם. ה-Down מופיע אצלנו בכל מה שאנחנו עושים וניתן לשינוי בכל מה שאנחנו עושים ל-Up! יש לו כל מיני צורות ביטוי בכל רחבי הגוף ולמעשה אפשר לומר שזה רפלקס שמתרחש בכל הגוף – באופן סימולטני. מה שמורים לאלכסנדר מלמדים הוא למעשה קואורדינציה "הדור הבא": איך להפוך את הרפלקס הדוחס-מקצר-מכביד-לוחץ לרפלקס ההפוך. המידע של הרפלקס המגניב יותר נמצא אצלנו בתוך הגוף ורק צריך להעיר אותו. לראייה – א', אחרי שהראתי לה שהיא שוקעת לתוך העכבר, מיד הבינה שזה מיותר ושהיא יכולה אחרת!

ועכשיו הוידאו

כל הכיוונים הללו עובדים יחד במעין סילואט שקצת קשה להסביר אותו במילים. הדבר האמיתי ממחיש אותו הכי טוב – שיעור. אבל וידאו זה הכי קרוב למציאות שיש – לא ככה?

חדי העין ביניכם יוכלו לראות שהשינוי אינו מקומי בלבד: בזמן שאני משחרר את התנועה במפרק הפקוק, מתרחשת גם התרוממות באזור הגו, שמתעצמת אפילו יותר כשאני עובר להקלדה. הגוף מעל המחשב ולא להפך.

פוזיציה מול קונדיציה

רבים יחשבו שמדובר ב"להיות זקוף". לא. לעיני מתבונן כלשהו, זקוף יכול להיות תוצר לוואי של העניין, אבל הבעיה איתו – שהוא סטטי, ולעיתים דורש מאמץ מיותר שעשוי לגרום לנזק.
פוזיציה היא דבר שנמצא בקצה של תנועה: קצה הקו.

קונדיציה זו סתם התחכמות שלי, עיברות די מעפן למילה שגדולי האקדמיה לא ממש הצליחו לתרגם: Condition. תנאי? מצב? לא משהו. בראשון אני נשמע כמו עורך דין ובשני אני נשמע תקוע. יש לא מעט מילים כאלה באנגלית, מילים שנותנות גוון ומשמעות מסוימת שלא קיימת בשפתנו. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מלמד באנגלית, למרות שגם אני וגם התלמיד צברים גמורים. רק בגלל דיוק השפה – בנוסף לעובדה ששיטת העבודה פותחה באנגליה ואוסטרליה.

נקודות קצה על קו - הן פוזיציותקונדיציה יכולה להתקיים בלי לעצורהקונדיציה לא נמצאת בקצה של קו. היא לא נקודה; היא לא נמצאת במקום מסוים אחד בכלל. היא יכולה להיות בכל מקום על הקו. היא נמצאת בכל מקום והיא יכולה לזוז. היא מאפשרת תנועה.
מהי בעצם? בואו ניקח דוגמא מהעניין שלנו כאן. אם א' שוקעת לכיוון העכבר ומפרק כף היד שלה אוכל את כל הלחץ – היא מקיימת condition מסוים. אם היא לא שוקעת לכיוונו ומרימה את עצמה – היא מקיימת דינמיקה אחרת. דינמיקה? נשמע לא רע. די שונה מ'פוזיציה', 'מצב' וכאלה. אחלה תרגום.

אז בעצם, אם אנחנו נעים לאורך הקו, בקטן או בגדול, מי אמר שיש לקו קצה? לא חייב! אם אין קצה – אין פוזיציה. ואם יש? יש.
הפתרון לבלבול השכל שלי נמצא בתוך המונח "תנועה פנימית", או דינמיקה פנימית אם תרצו. בין אם אנחנו סטטיים או אם אנו בתנועה, השאיפה שאותה אני מלמד היא לקיים דינמיקה של תנועה פנימית, כמה שיותר. בזמן הישיבה, כוחות ההתרוממות פועלים כלפי מעלה ע"י גו שנושא את עצמו, הצוואר חופשי והיד על העכבר איננה כבדה לתוך המשטח. כל הדינמיקות הקטנות האלה הן חלק מהדינמיקה הגדולה שאנחנו יכולים להפעיל בתוך הגוף שלנו, והיא זו שיוצרת את הקלות ואת ההקלה.

אם אנחנו בתנועה? אז בכל משך התנועה שלנו, מילימטרית או מטרית, מתקיימת הדינמיקה הפנימית בצורה דומה. השאלה איזו. מה יקרה אם א' תרצה עכשיו להזיז את הכסא שלה אחורה? כיצד היא תגייס את הכוח לעשות צעד כה מהפכני? נעבור ברשותכם להילוך איטי, ושם נראה, בגדול, שתי דרכים אפשריות:

דרך השקיעה:

  1. היא תדחוף עם כפות הרגליים את ההדום המגניב שלה ואת משענות היד עם כפות הידיים. במקביל, היא תישקע למטה לתוך ה-Down עם הגו שלה לכיוון הרצפה. לחץ מכווץ יווצר בחלל הבטן, בבית החזה, בצוואר ובחוליות הגב. רוב הסיכויים שמפרקי הכתף, הירך, הברכיים, המרפקים, כפות הידיים והרגליים יהיו נעולים למדי. הגוף כמקשה אחת שלוחצת לכיוון הרצפה.
  2. בשלב מסוים הגפיים ידחפו מספיק חזק, הצוואר יתכווץ מספיק, הבטן תילחץ מספיק…הבנתם את הרעיון, בשביל ליצור תנועה של גלגלי הכסא – ו…הוא יזוז.

דרך הזריחה:

  1. היא תיגע קלות ברצפה עם כפות הרגליים, וקלות במשענות היד עם כפות הידיים. במקביל, היא תשתמש בכל הכפות האלה וגם בעצמות הישיבה שלה כתמיכה (קרקוע) לצורך התרוממות (Up) של הגו לכיוון השמיים. לא יווצר הלחץ המכווץ בחלל הבטן, בחוליות הגב, בבית החזה, בצוואר. מפרקי הכתף, הירך, הברכיים, המרפקים, כפות הידיים והרגליים יהיו חופשיים למדי ולכן – הגוף אינו מקשה אחת שלוחצת לכיוון הרצפה, אלא יחידה אחת, בעלת איברים נפרדים שלומדים לעבוד בקואורדינציה. מערכת יחסים.
  2. בשלב מסוים היחידה האנושית הנ"ל תרים את עצמה מספיק כנגד הקרקע, בשביל ליצור תנועה של גלגלי הכסא – ו…הוא יזוז.

בפרק הבא…נעבור לפרטים הקטנים: האצבעות של א' וסיום הקדנציה הכואב של העכבר המנומר:

כף ידי הימנית, חלק ג': שני ראשים, גוף אחד

אם גם אתם יושבים שעות מול המחשב, ואתם רוצים לשמור על הגוף שלכם – גם אתם יכולים ללמוד! אז קודם כל:
קבלת ייעוץ או קביעת שיעור

ודפים רלבנטיים אחרים:
שיעור אצלכם בבית
גוף האדם בעידן הדיגיטלי
למי זה מתאים: אנשי מחשבים

— יואב.

Comments 7

    1. Post
      Author
  1. Pingback: כף ידי הימנית, חלק ג’: שני ראשים, גוף אחד » חוכמה גדולה.

  2. Pingback: מישהו רוצה להתנוון פה? » חוכמה גדולה.

  3. Pingback: כף ידי הימנית, חלק א’: אפל שודדת את ג’רי מנכסיו » חוכמה גדולה.

  4. Pingback: מותה של חתיכת הפלסטיק? » חוכמה גדולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.